למה לשפץ?
יש משפחות שמשפצות בכל הזדמנות, ויש כאלה שמרוצות כל כך מהבית שלהן, שהן לא משפצות אותו עשרות שנים. כזה הוא הבית בבנימינה.
זה התחיל ממחשבה שאחרי 30 שנה הגיע הזמן להתרחב ולהשלים את בניית הקומה השנייה על כל השטח האפשרי שלה; להוסיף בה יחידת דיור להשכרה ולהעביר לשם את יחידת ההורים (הכוללת חדר שינה, מקלחת, חדר ארונות ופינת עבודה).
הם בחרו באדריכלית יעל גיסטל לתכנון תוספת הבנייה בקומה השנייה, להוצאת ההיתרים הדרושים ולליווי הבנייה בשטח.
כאשר החלו בתהליך, הבינו שנוסף על תוספת הקומה החדשה, הם רוצים לעצב מחדש את קומת הקרקע.
עם ההחלטה הזו הם הגיעו אליי.
כשהתהליך החל לקרום עור וגידים עלו כמה אתגרים:
- בני המשפחה רצו תחושת מרחב. לכן החלטנו שהגיע הזמן להוריד שלושה קירות פנימיים, שיצרו הפרדה בין המטבח, פינת האוכל והסלון. ככה נוצר חלל מרווח מאוד, שמתאים גם לאירוח.
- צורך בשילוב הריהוט הקודם, שבעלי הבית אספו באהבה במשך שנים, עם העיצוב החדש.
צורך בעיצוב הקומה השנייה כמקשה אחת, כך שאם יחליטו בעוד כמה שנים להפוך את כולה ליחידה דיור גדולה, לא תהיה להם בעיה להוסיף את השטח של יחידת ההורים.
ככה זה כשאוהבים
כשנפגשנו בפעם הראשונה, ביקשו בני המשפחה להישאר נאמנים ככל האפשר למה שכבר שיש. האהבה שלהם לריהוט שנצבר עם השנים ושהפך לחלק בלתי נפרד מהבית הייתה מבחינתם שיקול משמעותי בעיצוב הבית. לכן, במקומות שבהם אפשר היה לשדרג – שדרגנו, ובמקומות שאפשר היה להשאיר כפי שהיה – השארנו.
פינת האירוח רופדה. התמונות מוסגרו מחדש. דלת הכניסה והמעקות שבבית נצבעו מחדש. ריהוט שהתאים לעיצוב המחודש מוקם מחדש, והעניק נופך נוסף של אופי לבית.
קירות זה ממש לא כל הסיפור
הקומה הראשונה, שבה חיו בני המשפחה במשך שנים רבות, כללה חדרי שינה, מטבח ופינת משפחה (שכאמור, היו תחומים על ידי שלושה קירות) וסלון. הקירות אומנם היו קטנים, אבל הם יצרו בעיה גדולה. הם גם שיבשו את הזרימה הטבעית של המטבח (דבר שהוביל להצבת המקרר במקום בולט ומרכזי, שמנע שימוש אופטימלי בשטחי העבודה של המטבח) וגם אילצו את בני המשפחה להצטופף בפינת המשפחה, בעוד שהסלון נותר מיותם, למרות גודלו.
החלטנו להוריד את הקירות המפרידים, את התריסים ואת החלונות שהתיישנו עם השנים, להשאיר את חדרי השינה כפי שהם (מתוך מחשבה שבעתיד יהיו נכדים, והם יצטרכו חדרי אירוח) ולעצב את המטבח מחדש.
הודות להורדת הקירות, הצלחנו לחבר בין המטבח, פינת המשפחה והסלון. כך נוצר מרחב גדול ומרווח לאירוח. מה שהיה פעם פינת המשפחה הפך לפינת טלוויזיה, שבה משתמשים עכשיו רק כשמישהו רוצה לצפות בה בלי להפריע לאחרים.
מעצבים מטבח על־זמני
עכשיו, כשכל החללים אוחדו לחלל אחד גדול, אפשר היה להגשים את החלום של בעלת הבית, ולהוסיף אי למטבח. הלקוחה כיוונה לאי שמבוסס על "שולחן נגרים" ישן, אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. שולחן נגרים לעולם לא יהיה גדול ורחב מספיק, כדי לשמש אי המכיל כירת גז וארונות אחסון.
הבנתי שנדרש פה עיצוב מיוחד לאי. לכן, תכננתי להם אי במראה של דלפק עבודה, עם משטח המרוצף באריחים מצוירים.
כדי לפתור את בעיית האחסון ובכל זאת לשמור על נראות האי כדלפק, תכננתי את המטבח ואת הארונות באותו גוון (כחול־טורקיז), בעוד שהמסגרת של הדלפק היא בגוון שונה (חום).
ארונות המטבח הוחלפו אף הם. כדי להוסיף עניין, הוחלט לשלב גימורים שונים לדלתות – חלק עם מסגרות, חלק עם חריטות וחלק חלקות. הבחירה בצבע אחיד מאחדת בין כולן.
הוספת ארונית מתכת מאיקאה (שהוצבה סמוך לחלון המטבח) נתנה את הטאץ' הקל והאוורירי, שמוסיף לעיצוב מאפיין אקלקטי.
גם התאורה זכתה לטיפול משמעותי. כמו במטבחים רבים, בשל המיקום, גם פה לא אפשרה התאורה ניצול מיטבי של האור שבוקע ממנה. לכן, בחרתי להשתמש בגופי תאורה במקומות שונים ברחבי המטבח, וכך למנוע מצב של נפילת צל על משטחי העבודה (האי והשיש).
אופטימיות פסטורלית
משהו בבית ביקש אחידות. אולי זה היה התחכום בפשטות, אולי הזרימה הטבעית שבו ואולי הצבעים שנבחרו כמוטיבים חוזרים. לכן, כשהגענו לעיצוב חדרי הרחצה, ההחלטה הייתה להשאיר את אותו קו עיצובי בכולם, מה שהוביל לבחירת צבעים פסטורליים ורכים, ולשילוב בין אריחים לטיח מינרלי, שיוצרים תחושת רעננות ומשרים הרגשת ספא.
השינוי היחידי היה בחירת ארונות שונים לחדרי האמבטיה. בחדר ההורים בחרנו ארון גדול מעץ מלא ובסגנון מרשים יותר. בחדר האמבטיה השני הצבנו ארון קטן וקליל יותר במראה שלו.
השיפוץ הסתיים.
שיחת הסיום השאירה אותי מרוגש. בני הבית סיפרו שהחלונות נשארים פתוחים עד השעות המאוחרות. המרחב הפתוח שבסלון הבית הפך למקום האהוב ביותר לבילוי משפחתי־חברתי. המטבח נפתח מחדש לבישולים ולאפייה, ויחידת הדיור החדשה? היא הושכרה בן רגע.
שלכם,
איתם שניר
מעצב פנים