מה ההבדל בין וינטג', רטרו, יד שנייה ועתיקות? או מה חשוב לדעת לפני קניית ריהוט וינטג'?

ריהוט "ישן" יכול להיות דרך נהדרת להכניס אופי לבית.

הוא יכול להשתלב מצוין עם ריהוט חדש, או להיות בסיס מעולה לעיצוב פנים מלא. זה היופי שבו וזה הייחוד שלו, ביחד או בנפרד – הוא תמיד עובד.

גם אם עוד לא ניסיתם אבל נדמה לכם שאתם בעניין, וגם אם אתם כבר שם ולא בטוחים איך לשלב אותו עם שאר הריהוט בבית, הכתבה הזו היא בשבילכם.

מאיפה מתחילים?

כמו תמיד, נתחיל מהמושגים שיעזרו לנו להבין לעומק במה מדובר.

רטרו – אלו הם פריטים חדשים המעוצבים בהשראת העשורים הקודמים. כלומר, אין להם שום ערך היסטורי (ולכן אפשר למצוא אותם גם בעלות מוזלת). אם אתם רוצים להוסיף ריהוט במראה של פעם אבל מעדיפים אותו במצב חדש, זהו הפתרון בשבילכם. רק תוודאו שמי שמולכם מבין פחות מכם, בטרם תספרו שמצאתם את הרהיט בשוק פשפשים מיוחד. :)

וינטג' – הכוונה לרהיטים שהם לפחות בני 40 שנה או יותר. מדובר בעיצוב נקי ומוקפד של רהיטים. בדרך כלל הם עשויים מעץ מלא, ומשלבים חומרים שהיו פופולריים באותה תקופה (למשל פורמייקה). רהיטי וינטג' נחשבים רהיטי איכות שיוצרו טרום הייצור ההמוני, הפשוט והזול. כן, הכורסה שאמא שלכם דחפה לכם בעדינות ושיווקה אותה כפריט משפחתי, אחרי שפינו את הבית של סבתא כשעברה לדיור המוגן, היא לגמרי וינטג', ובעלת ערך רב (כולם יודעים שפשוט היה לאמא חבל לזרוק, אבל היא צדקה).

ריהוט יד שנייה – ריהוט זה יכול להיות יד שנייה, שלישית וגם רביעית. בתכלס, זה פשוט ריהוט משומש (כן, גם אם הוא מהשנים האחרונות), שלפעמים שווה יותר ולפעמים פחות.

ריהוט עתיק – זהו ריהוט ישן לאספנים, בן 100 שנה ויותר. מה שהופך ריהוט ישן לענתיקה הוא גילו, יופיו ומצבו.

אז איפה מחפשים וגם מוצאים?

אני לא מכור לשופינג, וגם לא לרכישות ולסיבובים בקניון, אבל אני לגמרי מאבד את הצפון ואת מדד הכסף כשמדובר בשווקי פשפשים ובחנויות וינטג', של ריהוט ושל אקססוריז. בנסיעה האחרונה שלי לחו"ל חזרתי עם מזוודה מלאה בוינטג', וזהו. כשאני צריך זמן לעצמי אני עושה סיבוב של שעה בשוק בחיפה, נושם אוויר, שואב השראה וחוזר לעבוד מול המחשב.

בארץ יש שני שווקים מוכרים. האחד ביפו, שלצערי מיום ליום נהיה פחות ופחות אותנטי. למרות זאת, יש בו עדיין חנויות מצוינות, ולא חסר מה לראות.

השוק שני הוא בחיפה. השוק הזה נהיה מוכר יותר בשנים האחרונות. הוא פועל 7 ימים בשבוע. באמצע השבוע, באזור רחוב קיבוץ גלויות, יש חנויות שבהן אפשר למצוא מגוון רחב של פריטים. אבל, הפעילות ביום שבת, זה כבר משהו מעולם אחר. האווירה משתנה, היא תוססת וקצבית. בשבת הרחוב נסגר לתנועת כלי רכב, ומגיעים למקום רוכלים שפורסים את מרכולתם על הכביש. כך מתגלה לו שוק אחר לחלוטין, מלא במציאות שוות במיוחד. החוק בשוק של שבת הוא שככל שתגיעו מוקדם יותר – והכוונה ממש מוקדם – 6:00-5:00 בבוקר – כך תמצאו את המציאות השוות באמת.

בשוק בחיפה יש גם שתי חנויות  נהדרות שאני אוהב במיוחד:

• וינטג' בון בון https://www.facebook.com/cometmoni/
• בלומה מיי https://www.blumamae.com/

נוסף על כך, במקומות שונים בארץ, יש ירידי וינטג' שמתקיימים לרוב בשבתות, אחת לחודש. המוכר ביותר הוא "ימי בנימינה", יריד המתקיים בשבת הראשונה של כל חודש, בעמק חפר:  https://www.facebook.com/yemei.binyamina/. אז אם בא לכם יד שנייה, תנסו את השוק הזה. תתחילו ברהיט אחד ותראו אם זה מתאים לכם. מקסימום תמכרו אותו עם קצת יותר היסטוריה, ותספרו שאתם מוכרים עתיקות.

יריד נוסף שאני ממליץ לפקוד הוא היריד בקיבוץ מזרע, המתקיים בכל שבת שלישית של החודש: https://www.facebook.com/shukabaemek.

 

חדש כמו ישן

העניין ביד שנייה, שלפעמים דווקא את מה שאנחנו הכי צריכים, קשה למצוא עכשיו. ואם כבר מצאנו, הוא לא בהכרח מתאים בגודל ובצורה למה שחיפשנו.

מתוך הביקוש נולדו הרבה עיצובים חדשים, במראה של פעם. לפעמים, הם נראים חיקויים לא מוצלחים. אבל פה ושם יש נגרים אמנים, שמסוגלים לייצר ריהוט חדש, במראה מדוייק של פעם.

אחד כזה הוא "יניב פשפשים". אמן ריהוט ויטאג', עם חנות ענקית בשוק הפשפשים (של יפו).

כשנכנסים לחנות של יניב, עוטפת אותך מיד אווירה נוסטלגית, כאילו מסרט אחר. יניב הוא כל כך אמן, שאי אפשר להזות אצלו שמדובר בייצור חדש. הוא מתאים בול גם למי שאוהב מראה של וינטאג' אמיתי, אבל מעדיף להכניס לבית שלו רק חדש.

אתר: www.yanivflea.com

כדי למצוא ריהוט ישן איכותי, שווה לשים לב  לכמה קריטריונים סופר חשובים:

• החיבורים – ברהיטים עתיקים, אין ברגים. הם נוגרו בשיטות המסורתיות, כך שגם החיבורים הם מעץ.
• בריהוט שמתיימר להיות וינטג', רוב החיבורים הם בצורה של "זנב יונה". הם לא אחידים (מיתרונות התקופה הלא מתועשת), מה שמאפשר לזהותם ביתר דיוק.
• העיניים נתקעו על ריהוט שעשוי מעץ, והמוכר נשבע בנשמת סבו הפיראט שמדובר בענתיקה? רגע לפני בירור אם סבא שלו באמת היה פיראט, פשוט בדקו את המגירות, את תחתית הריהוט, את הדפנות ואת המדפים שבפנים – האם הם עשויים מעץ מלא? אם לא, זה פשוט לא זה.
• בולי מס. לא, זו לא בדיחה. מיסים זו לא המצאה בת ימינו. כמו היום, ככה גם בעבר – מי שקנה שילם מס קנייה. ההבדל הוא שכיום לא מדביקים דבר על הריהוט (מי יסכים כיום שידביקו לו משהו על הריהוט החדש…). לשמחתנו, פעם זה היה מקובל. בולי המס השונים הודבקו על מרבית הרהיטים בדבק שכנראה הומצא בגיהינום, שכן הם כמעט לא יורדים. גם אם המלל מחוק, יש סיכוי סביר שתראו סימני הדבקה.

בקיצור, כמו שהבנתם, תעשיית הריהוט שמתמקדת ביד שנייה רק הולכת ומתפתחת. אפשר למצוא דוגמאות, רעיונות והשראה בכל רחבי הארץ. עכשיו נותר רק להתניע את האוטו ולנסוע.

שלכם,

איתם שניר

מעצב פנים